איך להישמר מפגעי קור בחופשת סקי
 מערכת אתר למטייל 31/10/2011 עודכן לאחרונה 06/11/2011 850 צפיות |
קישורים ממומנים
לפני שיוצאים לטיול בשטח, כדאי לדעת גם על סכנות אפשריות שעלולות לצוץ ועל דרכים להמנע ולהשמר מהן. היפותרמיה וכוויות קור הן פגיעות שכיחות במהלך טיולים וזיהוי מוקדם שלהן יאפשר לכם לטפל בהם ולהפחית את הנזק שעלול להיגרם. בכתבה שלפניכם תלמדו כיצד לזהות וכיצד לטפל במקרים אלה, שאופייניים בעיקר למצבי קור קיצוני.
היפותרמיה
היפותרמיה נגרמת כתוצאה מאי יכולתו של הגוף להתמודד עם אובדן של חום על ידי ייצור חום או שימורו. היפותרמיה חריפה פירושה ירידה פתאומית בחום הגוף והיפתורמיה כרונית היא כאשר ישנה ירידה הדרגתית בטמפרטורת הגוף. היפותרמיה כרונית יותר שכיחה ומתרחשת בדרך כלל בטווח טמפרטורות שבין 10 ומינוס אחת. חשוב מאוד להבחין בסמפטומים וסימנים המעידים על קיומה של היפותרמיה. תופעות כמו גמגום, נרגנות ואי יציבות עשויות להעיד על השיבושים הפיזיים והאינטלקטואליים, הנגרמים כתוצאה מהיפותרמיה.
היפותרמיה יכולה להיות קלה, מתונה או חמורה. חולים הסובלים מהיפותרמיה קלה יוכלו לשוב ולחמם את עצמם כל עוד הסמפטומים מתגלים בזמן ומטופלים. בהיפותרמיה קלה (הקשורה לטמפרטורת גוף שבין 32 ל-35 מעלות) מנגנון הרעידות יכנס לפעולה, בנסיון של הגוף לייצר חום על ידי כיווץ שרירים. ניתן לזהות אדם הסובל מהיפותרמיה גם על ידי דיבור מקוטע, עייפות ועצבנות, אובדן קואורדינציה מוטורית ואטקסיה. במקרים כאלה יש להקים אוהל או למצוא מקום מקלט כלשהו, ללבוש בגדים יבשים, להכנס אל שק שינה וללגום משקה חם. יש להצמיד מקורות חום אל אזור החזה ובתי השחי, אך להזהר מפני כוויות. תהליך הרעידות גוזל אנרגיה רבה ועלול לגרום לחולה לחוש תשישות, גם לאחר שהתחמם. עם הפסקת הרעידות ולאחר שחל שיפור במצבם הבריאותי, יכולים הסובלים מהיפותרמיה לשוב באופן הדרגתי לפעילות, זאת בהנחה ששתו מספיק מים וחשים שיש להם יכולת לעשות זאת.
אם היפותרמיה איננה מאובחנת ומטופלת בשלב מוקדם, טמפרטורת הגוף תוסיף לצנוח והחולה יעבור מהיפותרמיה קלה להיפותרמיה חמורה. חולים הסובלים מהיפותרמיה מתונה וחמורה לא יצליחו לחמם את עצמם וסביר להניח שכל מקור חום חיצוני שיוצמד אליהם, כולל חימום גוף-אל-גוף לא יצליח לעשות זאת. לכן, יש להפנותם לקבלת טיפול רפואי. מנגנון הרעידות נחלש ולבסוף מפסיק, מצבו המנטלי של החולה ממשיך להתדרדר ומביא להתנהגות בלתי רציונלית, אפתיה ולבסוף לאובדן ההכרה. חולה, הסובל מהיפותרמיה חמורה יאבד את הכרתו, גופו יהיה קר למגע ויגלה סימני חיים חלשים, שלעיתים קרובות קשים לאיתור.
חולים הסובלים מהיפתורמיה מתונה או חריפה זקוקים לטיפול עדין, שכן תנועות חדות עלולות לגרום לפרפור חדרים. למרות שהדעות חלוקות לגבי יעילותו של טיפול זה, יש להצמיד מקורות חום חיצוני לאזור הצוואר, בתי השחי, החזה והמפשעה ולהזהר מכוויות. יש להזהר מלתת לחולה דבר מה דרך הפה, בשל סכנת חנק. יש להמנע מעיסוי חזק של החולה, שכן על פי התאוריה, הדם הקר ששב למערכת עשוי דווקא להוריד יותר את טמפרטורת הגוף של החולה ולגרום לפרפור חדרים.
קישורים ממומנים
קשה לטפל בהיפותרמיה, אך קל למנוע אותה. שמירה על כמות אנרגיה ושתייה מספקת הן חיוניות. כמו כן, יש להקפיד על לבוש מתאים והצטיידות בשכבות נוספות. כאשר מטיילים בקבוצה, יש להשאר דרוכים כדי שניתן יהיה לזהות היפותרמיה במהירות ולטפל בה בשלב מוקדם.
כוויות קור
בעוד היפותרמיה פירושה ירידה בחום הגוף, כוויות קור הן תהליך מקומי, אשר נגרם מקפאון של תאים ורקמות רכות. גורמי סיכון שעלולים להוביל לכוויות קור הם טמפרטורות מתחת לאפס, רוחות חזקות, גובה רב, טבק, שימוש בסמים, מגע עם חומרים מוליכי חום, כמו מתכת והסטוריה של כוויות קור.
בדומה להיפותרמיה, גם כוויות קור יכולות להתרחש במעלות חום מגוונות. דרגות החומרה נחלקות לדרגה ראשונה, שנייה ושלישית, שהיא החמורה ביותר, והן קובעות את אופי הטיפול הנדרש. ניתן לזהות כוויות קור מדרגה ראשונה על ידי צבע לבן המופיע על העור, צבע זה נעלם מיד עם חימום המקום. אין צורך בטיפול מיוחד, למרות שהאזור עלול להשאר רגיש וכואב גם שבועות רבים לאחר מכן.
כוויות קור מדרגה שנייה פירושן קפאון של שכבות עור עמוקות יותר והן ניתנות לזיהוי על ידי עור חיוור, קר ורדום. הרקמות הבסיסיות, עם זאת, עדיין רכות ומתפקדות. כל עוד לא קיימת סכנה של קיפאון חוזר, יש לחמם את האזור בהקדם האפשרי. קפאון חוזר של האזור לאחר שחומם, יביא לנזק חמור יותר. דרך אפשרית לחימום מחדש של הגוף היא השרייה בזרם מים חמים או מגע ישיר עם אובייקט חם, פעולות אלה עשויות להיות בעייתיות בתנאי שטח. לאחר החימום, העור צפוי לפתח שלפוחיות מלאות בנוזל. כאשר השלפוחית מלאה בדם, פירוש הדבר הוא שמדובר בכווית קור חמורה.
כוויית קור יכולה להכאיב מאוד ויש לתת לחולה משככי כאבים לפני תהליך החימום. יש לטפל באזור הפגוע באותו אופן בו מטפלים בכוויה, עם טיפול נקודתי בפצע ומניעת זיהום. כאשר ימצא החולה במרכז רפואי, יתכן שינתן לו טיפול של הטרייה.
כוויות קור בדרגה שלישית כוללות גם את העור וגם את הרקמות הבסיסיות. האזור הפגוע יהיה קר ולא-גמיש, המגע שלו יזכיר מגע של "עץ". חולים כאלה יש לפנות באופן מיידי, בשל נזק רב שעשוי להגרם לעור ולרקמות לתת להם משככי כאבים. כמו במקרים של כוויות מדרגה שנייה, יש לעקוב אחר מצב החולה לאורך זמן. אפשרות של כריתת איברים צריכה להדחות ככל האפשר כדי לאפשר לרקמות חיות לשוב ולצמוח.
חומרת הפגיעה של כוויות קור תלוייה במשך הזמן בו נותר האזור הפגוע קפוא. במקרה של כוויות קור בשטח, יש להעריך אפשרות של קפאון מחדש, החמרה במצב הכוויה ואפשרות הפינוי. במקרים של כוויות בדרגה שלישית בכף הרגל, לדוגמא, כדאי לאפשר לחולה לצעוד לבד ולא לשאת אותו בנוסף, לא מומלץ לחמם אזור פגוע, שיכאב לאחר מכן.
כוויות קור שכיחות בעיקר בפעילויות אקסטרים כמו טיפוס הרים, אך יכולות להופיע גם במקרים אחרים וקרוב לבית. חשוב לזהות אובדן תחושה או אי-יכולת להניע אזור פגוע ולחפש פתרון מיידי. בטיול קבוצתי יש לבדוק את חברי הקבוצה ולהביא לידיעתם את הסימפטומים אליהם יש לשים לב.
לתחילת הכתבה
תורגם ונערך על ידי מערכת אתר למטייל מהאתר www.firsttracksonline.com
רוצים לקרוא עוד על הכנות לטיול? הכתובת הבאות עשויות לעניין אתכם:
- ממעיל ועד תחתון - המלצות לביגוד טיול >>
- טיול משפחתי - כיצד לבחור מנשא לתינוק >>
- לינה בשטח - איך לבחור אוהל לטיול >>
| טיול באיטליה - מסלול בין כפרי הצ'ינקווה טרה | טיול באנגליה – חלוקה לאזורי טיול |
עוד כתבות מומלצות עבורך...