אהבותיה של גולשת

ברצוני לשתף אתכם בשתי אהבות, הדרמטיות יותר, שהשפיעו על מהלך חיי הלבנים, הלא הן מיסטר סקי ומיסטר בורד.
שרון, איסתא - סקי
|
תמונה ראשית עבור: אהבותיה של גולשת
Depositphotos/Photogearch ©

הבעל והמאהב: אהבות שונות מלוות את חיי, אך ברצוני לשתף אתכם בשתיים, הדרמטיות יותר, שהשפיעו על מהלך חיי הלבנים, הלא הן מיסטר סקי ומיסטר בורד, הידועים אולי יותר בשמם המלא, מיסטר סקי אלפיני ומיסטר סנובורד. ראשית, התוודעתי למיסטר סקי, עוד בהיותי ילדה בת 10, וכיוון שהוא היה הראשון, כל דבר שעשינו ביחד נראה לי חדש והרפתקני. אפילו חזותו השמרנית משהו - שני מגלשיים, שתי נעליים (קשות!) ושני מקלות - נראתה לי מפתה למדי, ואכן, מהרגע הראשון נדלקתי והאהבה ניצתה לה. הרבה שנים בילינו, מיסטר סקי ואני, באהבה מוחלטת ובנאמנות. בשנים אלה אף מיסדנו את יחסינו ומיסטר סקי היה לבעלי. אבל (כמו תמיד...) לא הכל הלך בקלות, ולמרות שאני בעצמי טיפוס פרפקציוניסטי, אישיותו האינטלקטואלית רבת הניואנסים ואופיו הנוקשה של סקי, הפועל בדרך כלל לפי חוקים ונהלים (by the book), לא תמיד נעמה לי. הבנתי שאם באמת ברצוני להגיע איתו להרמוניה, שהלוק התובעני המתבקש שלה הוא פרלל צמוד, עלי לעמוד בדרישות ובסטנדרטים גבוהים וקפדניים.

הפעם הראשונה שנתקלתי במיסטר בורד היתה כבר בחופשה הראשונה המשותפת של סקי ושלי באירופה. במבט ראשון הוא נראה לי טיפוס חצוף וחסר התחשבות, מין צעיר עולז ופוחז, ולא ממש ששתי להכירו. גם סקי הביע את הסתייגותו וטען שמיסטר בורד הוא אנרכיסט מסוכן וחסר אחריות. עם זאת, במהלך חופשותינו הבאות, שמתי לב שמשהו בי מתעורר בכל פעם שנתקלנו בו, ומחופשה לחופשה נדמה היה לי שאני רואה אותו לעתים תכופות יותר. חזותו השונה - המגלש האחד ושתי נעליו הרכות הניצבות עליו בזווית חופשית והלבוש המשוחרר - נראתה לי גרובית קולית למדי, וחשתי שאני מגניבה לעברו מבטים יותר ויותר.

התפנית הממשית ביחסינו חלה באחת החופשות של סקי ושלי, אי שם בשלהי שנות ה-90. באותה חופשה גמלה בלבי החלטה: הפעם אני חייבת להתוודע אל מיסטר בורד (עד אותה חופשה מעולם לא החלפנו דברים). את כל ימי החופשה הראשונים העברתי במחשבות בלתי פוסקות, כיצד אעשה זאת, ולבסוף, בערב שלפני יום הגלישה האחרון, במהלך הארוחה, הגנבתי לכוס היין של סקי כדור בלתי רעיל, אך מפיל. למחרת בבוקר הוא נשאר חולה במיטה ואני, מאושרת ממזימתי המוצלחת, יצאתי לי לבד אל המסלולים... מיד כשצדו עיני את מיסטר בורד, ניגשתי והצגתי עצמי בפניו וללא כל גינונים מיותרים גלשתי איתו לפלירט יומי חטוף. זה היה מרגש, אך מוזר. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן ידעתי רק את סקי, פתאום חשתי משהו חדש לגמרי. ולמרות שלא הכל ממש זרם בינינו, היה לי כיף. בסוף היום נפרדנו בידידות (הוא אפילו נתן לי את מספר הטלפון שלו), אבל לא היה לי ברור אם ארצה לפגוש אותו שוב. אחרי הכל, אני באמת אוהבת את סקי ויש בינינו כל כך הרבה הבנה ושיתוף, שקצת מפחיד לוותר על הכל, להכנס למשהו בלתי מוכר ולהתחיל הכל מחדש.

אלא שלא יכולתי להפסיק לחשוב על בורד, וכשהגיע החורף הבא התקשרתי אליו וקבענו פגישה. באמתלה של פגישת עבודה נסעתי לי, בפעם הראשונה בחיי, לחופשה ללא סקי, בעלי. היה זה שבוע נפלא. היום-יומיים הראשונים אמנם קרטעו קצת, אבל מהיום השלישי התחלנו לקלוט זה את זה, אני נפתחתי לגמרי והבילוי במחיצתו של בורד נעשה משוחרר ומשחרר. גיליתי שבניגוד לחששותי הראשונים ממנו, הוא טיפוס זורם, קליל ולא מורכב מדי, שלא כמו בעלי. הוא היה המאהב המושלם. לקראת תום החופשה התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שאני רוצה הפסקה ביחסים ושאני לא חוזרת הביתה. סיפרתי לו שהכרתי מישהו. הוא הגיב בשקט ושאל ישר אם מדובר במיסטר בורד. עניתי שכן, ושאני אמנם עדיין אוהבת אותו, אבל כרגע אני חייבת לבדוק את העניין. וכך נפרדנו.

יחסי עם בורד הלכו והתהדקו ובמשך הזמן הגענו ביתר קלות למחוזות אופ פיסטיים והאפ פייפים, מחוזות שבהם לא ממש הצלחתי להתבטא עם סקי בעלי, שכאמור העדיף לגלוש בתלם. עם זאת, במהלך בילויינו, גיליתי שגם בורד סובל מתקיעות, ולמרות הפתיחות שלו ויכולת האלתור, יש מחוזות שגם הוא מתקשה להסתגל אליהם ומעדיף להימנע מהם, כמו המתונים והשטוחים או למשל מראה הדראג-ליפט שמטיל עליו אימה... אבל מעבר לכך, חיינו היו חיים נהנתניים למדי וחסרי גבולות. את סקי לא שכחתי ומדי פעם הייתי מתקשרת לשאול לשלומו. מאז הפרידה הוא לא היה במיטבו, ביטחונו העצמי הידרדר והוא נשמע לי די נואש בנסיונותיו החוזרים לשכנע אותי לחזור אליו. אמרתי לו באחת הפעמים שמתישהו זה בטח יקרה (וזו הייתה אמירה כנה), אבל גם אז, רק בתנאי שהוא יסכים לקבל אותי עם בורד, כמאהבי הלגיטימי. ואז יום אחד הוא התקשר ואמר שאני חייבת לפגוש אותו. בפעם הראשונה מאז שנפרדנו הטון שלו נשמע שונה, הוא היה חיוני ובטוח בעצמו. הוא סיפר לי שהוא השתתף בסדנת מודעות עצמית באירופה ובעקבותיה הוא מבין דברים על עצמו. הוא אמר שהוא השתנה ואף שינה את שמו לקארווינג, מיסטר קארווינג. הייתי סקרנית.

נפגשנו, ואכן נכונה לי הפתעה, הוא באמת השתנה. חזותו הקלאסית המובהקת קיבלה אינטרפרטציה פוסט מודרנית ונדמה היה שהיא הושפעה ישירות ממיסטר בורד... כן! נכון, היו שם עדיין אותן שתי נעליים, אותם שני מקלות (אף כי לא ממש בשימוש) ושני מגלשיים, אבל הם היו מעוגלים יותר ובעלי לוק משוחרר יותר ופחות נוקשה ומסוגף. גם הדברים שאמר והגישה שלו היו הרבה יותר ליברלים ומתקדמים. הוא סיפר לי שהוא מבקר באופן תכוף באותם מחוזות אופ פיסטיים למיניהם, שפעם הוא הסתייג מהם. הוא אמר שלא אצטער אם אחזור אליו, שהוא מוכן לקבל אותי גם עם בורד ושהוא מבטיח לא לדרוש ממני יותר פרלל צמוד.

אפילוג: היום, זמן לא רב אחרי אותה פגישה מחודשת, אמנם אני עדיין עם בורד, אבל נפגשתי עם סקי, או יותר נכון, קארווינג, כבר כמה פעמים ויש לי תחושה שאני מתאהבת בו מחדש. התברר לי גם לאחרונה, שקארווינג בעצמו מנחה סדנת מודעות באירופה שבהם השתתפו רבים אחרים, שננטשו כמותו, ושבעקבות הסדנה הצליחו להחזיר אליהם את הפרטנרים הנוטשים, שכמוני יצאו להשתובב (ואצל חלקם זה נראה כבר לתמיד) עם מאהבים צעירים, כדוגמת מיסטר בורד.

יעדי הכתבה

סגור
0
×