חופשת סקי משפחתית באנדורה

גם השנה נסענו לסקי עם קבוצת הדרכה בעברית. למה? כי צריך פתרון גם לבת ה-4, כי גם הגדולים (בני 9 ו-12) מעדיפים להיות עם ילדים ישראלים ועם מדריך שמדבר עברית וגם כי הפתרון הזה מתאים מאוד גם לנו ההורים - הילדים במסגרות, אנחנו רגועים וגולשים יחד ללא הדרכה (כמעט חופשה זוגית...).
נסענו בפורים, כי כשפורים יוצא בתאריך כזה טוב (24/2) היה נראה לנו חבל לוותר על ההזמנות לגלוש בשלג טוב ומזג אוויר טוב. בדיעבד מזג האוויר לא היה כזה טוב והתנאים בפסח היו מצויינים, אבל זה תמיד עניין של הימור.
אתחיל דווקא באתר עצמו, לטובת מי שלא מתעניין במידע על קבוצות ההדרכה בעברית. זאת חופשת הסקי ה-16 שלי באירופה וחששתי שאתר הסקיGrandvalira (www.grandvalira.com) שבאנדורה ישעמם אותי:
1.אני לא מאלה שאוהבים לחזור על אותם מסלולים כל היום.
2.אני לא אוהבת מסלולים כחולים.
3.אם יש לי ברירה אני לא עולה על מעליות כפתור/טי-בר.
הופתעתי לטובה:
1.200 הק"מ של המסלולים באתר בהחלט מגוונים – גם מסלולים שמתחילים ומסתיימים באותו מקום לא הרגישו כמסלולים מקבילים. לאוהבי האופ-פיסט, יש גם המון אפשרויות לגלישה מחוץ למסלולים. לגולשים מתחילים הייתי ממליצה במיוחד על האזור של El Tarter ולגולשים מתקדמים יותר על Pas de la Casa. אני אהבתי במיוחד את המסלולים שבאזור .Grau roig יש הרבה שלטים שמכוונים לאזור הגלישה השונים, כולל שמות המסלולים (שמות ולא מספרים! למה?) והמעלית שבה מסתיים המסלול. כיוון שאופיר, הנציג המקומי, אמר לנו ביום הראשון שכל המסלולים מסתיימים במעלית, לא חששתי ללכת לאיבוד, נעזרתי בעיקר בשלטים ובמפה השתמשתי מעט מאוד.
2.רוב המסלולים הכחולים שנתקבלנו בהם היו חביבים ולא מתונים מדי (יוצא מהכלל הוא gall de bosc שהוא מסוג השבילים השנואים אלינו), חוץ מזה כשהשלג מצויין קל להנות מהמסלולים. יש מישורים מעצבנים בהתפצלות של המסלולים בירידה מהמעליות ובסוף המסלולים. לקח לי יומיים להבין שבסוף כל מסלול חייבים לצבור מהירות כדי להימנע מטיפוס לרכבל.
3.באתר רוב מוחץ של מעליות כיסא (בדר"כ ל-4). המעליות במהירות סבירה וגם התורים היו בדר"כ בסדר (למעט היום האחרון שהיה בסוף שבוע ועם מזג אוויר מעולה). החיסרון המרכזי הוא שאין בכלל מעליות עם כיסוי מגן לרוח! מעליות כפתור בקושי ראינו וגם מאלה שהיו אפשר היה להימנע. השתמשנו בשתי גונדולות שהיו נוחות מאוד (בשתיהן יש גם מעליות כיסא במקביל). אני חייבת לציין לטובה את העובדים במעליות, שתמיד היו בחוץ (ולא בבוטקה), היו מאוד נחמדים וששים לעזור (למשל מישהו שעוזר לשים את המגלשיים בתא שמחוץ לגונדולה ואחר שעוזר להוציא אותם). לא נתקלתי בשירות ברמה זו באתרים אחרים בהם הייתי.
מה עוד:
לא הספקנו למצות את האתר, גם בגלל מזג האוויר (היו יומיים קרים ומושלגים בהם העדפנו להישאר בקרבת העיירה ובמסלולים נמוכים) וגם בגלל שבעלי והבן נסעו למשחק כדורגל בברצלונה (וזה קצת קיצר לנו שני ימי סקי).
באחד מימי הגלישה ראיתי ילד קטן (נראה לי כבן 6) שגלש יפה ופתאום נעצר בצד. חשבתי שהוא הסתבך ועצרתי כדי לראות שמישהו בא לעזור לו. ואכן איזה בחור שהיה קצת למטה ניסה לדבר אליו, אבל הסתבר שגם הוא קלט שהילד לבד והם לא קשורים. חיכינו, אבל לא ראינו אף הורה בשטח. ניגשתי אליו והסתבר ששמו אלושה והוא דובר רוסית (ואנחנו לא). הבנו שהוא איבד את אמא שלו. בתנועות ידיים אמרתי לו שיגלוש אחריי וירדנו קצת, כדי לעצור במקום נוח יותר, שם הצלבנו מגלשיים וחיכינו לסקי פטרול, אבל לשווא. אף אחד לא הגיע וגם אף אחד לא עצר לעזור. אחרי שהתייאשנו החלטנו להמשיך בגלישה עד שנמצא את אחד מעובדי האתר וכך היה. אני לא מצליחה להבין איך אפשר לאבד ילד קטן בשלג, גם אם הוא גולש מצויין לגילו.
לגבי מסעדות באתר, לדעתי אין מספיק מסעדות על ההר (יש עומס גדול). יש כמה מקומות של Fast Food שהילדים כמובן אהבו, אבל אנחנו העדפנו מסעדות. המסעדה שהכי אהבנו היתה במלון Grau roig (www.hotelgrauroug.com) שנמצאת צמוד למעלית מס' 8 (לפי המפה, בשטח אין מספורים, אלא שמות). יש גם מסעדה איטלקית נחמדה La Trattoria באזור של El Tarter , קצת מתחת לנקודת הירידה מהגונדולה, בקומה השנייה של מסעדת fast food. שתי המסעדות הן בהגשה. את מסעדת costa ronda שב-Pas de la Casaלא אהבנו ושאר המסעדות (שהיו בשרות עצמי) היו בסדר (לא יותר ולא פחות). במסעדה העגולהcoll blanc שב-Pas de la Casaעשינו רק הפסקת שתייה, אבל האוכל נראה טוב.
סנואו פארק גדול מאוד יש באזור של El Tarter ואחד קטן יותר באזור של Grau roig (לפי המפה יש עוד, אבל אני לא זוכרת שראיתי אותם). הילדים אהבו את מסלול הקרקס שמיועד לילדים עד גיל 12. באתר יש אפשרויות בילוי גם מעבר לסקי: מזחלות כלבים, אופנועי שלג ועוד.יחד עם אמאניסיונות ראשוניםיום מעונןבכניסה למסלול הקרקסבמדרון שומםמוכן לגלישה
ההדרכה המקומית היא ל-3 שעות כל יום, שני עד שישי (אבל יש גם אפשרויות להדרכה בסוף השבוע). פגשנו באתר גולשים ממגוון מדינות (רוסיה, שבדיה, אנגליה, צרפת, ספרד ועוד) ואין בעיה עם הדרכה באנגלית - יש הרבה מדריכים בריטים וגם מדריכים ישראלים! יש כמה snow gardens וגם שמרטפיה לפעוטות (מגיל שנה/שנתיים), אבל לפחות בחלק המעיירות זה נמצא על ההר (כלומר צריך לעלות עם הגונדולה).
המלון
לנו בעיירה Soldeu במלוןPiolets Park & Spa (https://www.ahotels.com/en/our-hotels/soldeu/item/488-hotel-piolets-park-a-spa.html) זהו מלון 4*, הממוקם כ-300 מ' מהגונדולה (הלוך זה בעלייה, בחזור בירידה). יש שני וואנים שעושים הסעות לגונדולה מהחניון של המלון (שם ממוקמים חדרי הסקי) וזה שרות מאוד נוח ומהיר. החדרים מרווחים ונוחים, האמבטיה מצויינת ויש נוף יפה. יש חדרים עם דלת מקשרת (בעצם זה שני חדרים שלהם אותה מבואה קטנטנה). המלון מודרני ונוח (יש כמה מעליות ואין עומס). יש בריכה וג'קוזי פנימי וחיצוני וחדר משחקים מעולה לילדים (כולל ג'ימבורי, WII, פינת יצירה). האוכל סביר. במלון חנות של ציוד סקי והשכרה, עם מוכרים מאוד נחמדים ואדיבים. בחדרי הסקי יש לוקרים לציוד, אבל אין חימום, לכן המליצו לנו לקחת את הנעליים לחדר (ביד, לא עלינו) ואכן בבקרים חיכו לנו נעליים חמות. בדקנו אפשרות לשכור לוקרים ליד הגונדולה, אבל המחיר היה יקר מדי עבורנו (50 יורו ללוקר שמכיל 5 מגלשיים לשבוע) וגם לא ממש היה בזה צורך.
הקבוצה הישראלית
השנה מבחר הקבוצות היה גדול מהרגיל, שכן היו קבוצות גם בפסח (בד"כ פסח יוצא מאוחר מדי). כבר בספטמבר בחנתי את ההצעות השונות של הקבוצות ותכננתי לנסוע עם סקי טריפ בפורים, אבל כשהתבשרתי בדצמבר על שינוי היעד של הקבוצה, החלטתי שזה לא מתאים לנו וחזרתי לחפש. עיקר הבעיה היתה למצוא מסגרת שתתאים לבת ה-4 ורבע: מצד אחד רציתי שתגלוש, מצד שני יום מלא נראה לי יותר מדי עבורה והיה לי חשוב למצוא קבוצה שבה גם אם לא תרצה לגלוש יהיה פתרון. בסופו של דבר ויתרנו על האפשרות שהקטנה תגלוש והצטרפנו לקבוצה של פינגווין באנדורה, שם הקטנה נשארה עם המדריכה החברתית במלון.
יש לנו ניסון רב עם קבוצות הדרכה בעברית (זאת החופשה התשיעית שלנו במסגרת כזו), אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלנו עם פינגווין והם פשוט מקצוענים! זה מתחיל במענה הטלפוני הנעים של לימור, ממשיך במיילים המפורטים שקיבלנו לפני הנסיעה ובמלווה הקבוצה (אופיר), שהוא גם הנציג המקומי של פינגווין באנדורה. עד היום לא הבנתי למה צריך נציג מקומי, אבל נוכחתי שזה באמת עוזר.
אני מניחה שחלק מהתקתוק של הקבוצה נובע מכך שפינגווין מוציאים קבוצות לאותו מלון כבר כמה שנים והם כבר עלו על כל הנקודות הבעיות ופתרו אותן: יש ואן נוסף של פינגווין בשעות הבוקר (כך שלא היינו צריכים לחכות), הילדים משאירים את המגלשיים בלוקר של המדריך ליד הגונדולה, לחברי הקבוצה יש שתיה חופשית בבר של המלון החל מ-15:00 וכניסה חופשית למתחם הספא (היה לנו צמיד מזהה) ועוד.
אבל בעצם, גם כשהיה משהו חריג, כמו יציאה של חלק מהקבוצה לראות משחק כדורגל בברצלונה (ברצלונה נגד ריאל), הכל היה מאורגן: דאגו להוריד את הילדים שנסעו קודם מההר והביאו ילדים שרצו להגיע מאוחר יותר למחרת לקבוצה שלו.
מרכיב נוסף שתרם מאוד להצלחת הנסיעה, היה ההרכב המוצלח של חברי הקבוצה, שהיו מאוד נחמדים (לחלקם זאת כבר החופשה השנייה באנדורה עם הילדים). היינו מיעוט בהרכב משפחתי מלא – הרוב היה של הורה וילד עד שלושה ילדים (כמובן שהרוב גברים, אבל היו גם שתי נשים). סה"כ היו בקבוצה כ-80 איש (+ אנשי הצוות). ההדרכה בעברית היא רק לילדים עד גיל 12. בני הנוער המעטים שהיו הצטרפו להדרכה המקומית וממה ששמעתי היו מרוצים (למרות שלי זה לא לגמרי ברור איך זה עובד, כי ההדרכה היא רק ל-3 שעות ביום).
הילדים חולקו ל-5 קבוצות הדרכה, בניסיון לשמור על הומוגניות בגיל וברמת הגלישה. היו 3 קבוצות בנות 5 ילדים (שתיים מתחילים ואחת מתקדמים) ושתי קבוצות של 8 ילדים בקבוצה. שני הגדולים שלי שובצו יחד לקבוצת המתקדמים ואני קצת חששתי, גם כי זה מתכון לצרות וגם כי אופי הגלישה שלהם מאוד שונה (לגדולה יש טכניקה טובה, אבל היא מפחדת וגולשת לאט, לאמצעי הטכניקה לא משהו, אבל גולש מהר). בניגוד לחששותיי זה הסתדר מצויין. אומנם הקבוצה הורכבה מ-4 בנות והבן שלי, אבל כמו שהבן אמר "אני לא בן יחיד, יש גם את המדריך". הבן שלי (בן ה-9) היה הקטן בקבוצה והגדולה (בת ה-12) היתה הכי גדולה, כך שטווח הגילאים היה סביר. הגדולה מצאה חברה פחדנית כמוה, שגולשת קצת פחות טוב וזה היה מצויין עבורה. הבן שיפר את הטכניקה בצורה מדהימה – עכשיו הוא גולש פרלל חופשי וגם במדרונות תלולים הוא לא חוזר לסנואו פלאו. שניהם היו מרוצים מהקבוצה ומהמדריך עירא (שזאת העונה הרביעית שהוא מעביר באנדורה). את החסך החברתי הבן השלים בחדר המשחקים, שם הוא התחבר עם הבנים הישראלים וגם עם ילד צרפתי שחבר אליהם.
לקטנה זה היה קצת פחות מוצלח, כי היא היתה לבד עם עדי, המדריכה החברתית החמודה (שהיא המדריכה הקבועה באנדורה) והיתה חסרה לה חברת ילדים – ברגע שהילדים חזרו מהסקי היא פרחה. למרות שהיא היתה הכי קטנה, היא הסתדרה מצויין אחה"צ עם הילדים (שאימצו אותה בשמחה). בימים שנשאר במקרה איזה ילד בבוקר אז היא היתה מבסוטית, אבל היא בסה"כ היתה בסדר גם בימים האחרים. שני בקרים לקחתי אותה קצת לגלוש איתי והיא מאוד נהנתה. אני נהנתי לראות את השיפור משנה שעברה, אז היא לא הצליחה ללכת עם נעלי הסקי ולהחזיק את עצמה על המגלשיים ועכשיו זה היה ממש בקלות. גלשתי איתה מסלול ארוך, כשהיא בין הרגליים והיא היתה מבסוטית (אני הייתי סחוטה...). אין לי ספק ששנה הבאה היא תהיה מוכנה ליום מלא של גלישה.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של מיכל ע?

הפוסט הבא ›
סקי משפחתי בקלאב מד אלפ דואז בפורים 2017
סקי משפחתי בקלאב מד אלפ ד'ואז בפורים 2017
מתוך הבלוג של מיכל ע
27-03-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של מיכל ע »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×