צרפת - חופשת סקי זוגית בפליין

העיירה פליין שבצרפת, הנמצאת לא רחוק מג`נבה, היא עיירת סקי ידועה ומוכרת, המוקפת נוף יפהפה. יפעת ובן זוגה מחליטים באופן ספונטני ומהיר לצאת לחופשת סקי, מזמינים טיסה, מקום לינה, אורזים ציוד ויוצאים לדרך. הנה דיווח עם כל הפרטים.
יפעת זלינגר
|
תמונה ראשית עבור: צרפת - חופשת סקי זוגית בפליין
Thinkstock Imagebank ©

נוסעים לסקי!

ביום ה- 31.12.07 לא יודעת מה נפל עלי. לאור דיווחי שלג חיוביים שנרשמו השנה (לעומת שנה שעברה), ולאור חוסר הוודאות אם נוכל להרשות לעצמנו חופשה השנה, ובמחשבה שמי יודע מה יהיה בשנה הבאה ואחריה... ומתוך סקרנות לא ברורה, החלטתי לבדוק את מועדון ה- UCPA (המיועדים לגילאים 18-40 בלבד) שקיימים בצרפת. בגלל שלא רציתי להשלות את עצמי שניסע השנה, לא טרחתי לעשות שום עבודה מקדימה בעניין החופשה, הרמתי טלפון לחברת הנסיעות ושאלתי האם יש חדר זוגי עם שירותים ומקלחת צמודים באחד ממועדוני ה- UCPA (במאמר מוסגר יצויין שאנחנו זוג בני 30+, ללא ילדים, אחת עובדת, השני עושה חיים - משמע סטודנט במשרה מלאה).

קיבלתי תשובה חיובית במחיר לא רע של 1108 יורו לאדם שכולל הכל! טיסה, העברות, לינה, 3 ארוחות ביום, ציוד סנובורד, שיעורים (סך הכל 15 שעות) וסקי פס. חבר שהיה בעבר בלה פלאן ב- UCPA סיפר שהתנאים היו מעבר לבסדר גמור, ולמי שלא מחפש מעבר לרמה בסיסית של חדר, זה אחלה. בנוסף הוא ציין שהאוכל טעים ומגוון, הציוד טוב וההדרכה טובה. בירור קצר על האתר גרם לי לרצות להזמין. לאחר שעה, וברגע של היסח דעת, פשוט קבעתי תאריך (שבוע ראשון של סמסטר ב`), נתתי את מספר כרטיס האשראי והודעתי לגבר שנוסעים לפליין (Flaine) שבצרפת (לא נרשמה מצידו שום התנגדות).

ביום ה- 23.2.2008, הגענו לשדה התעופה, טיסת סאן דור לג`נבה עמוסת חבר`ה שנוסעים לחופשת סקי יצאה בזמן, והגיעה בזמן. לאחר חיפוש של 20 דקות מצאנו את הנהג של ההסעה. פשוט יש שורה ארוכה של אוטובוסים ועליהם שמות אתרים שונים, אבל את Flaine לא מצאנו. כשמצאנו, אז זו לא הייתה חברת ההסעות שחברת הנסיעות הישראלית שכרה. בסוף מצאנו את הנהג, שהוביל אותנו למיניבוס. היינו 10 חבר`ה מישראל. כולם היו סבבה וכבר בנסיעה התחילה ההכרות. 

לתחילת הכתבה

מידע כללי

העיירה פליין (Flaine) נמצאת כ- 70 ק"מ מג`נבה, ב- Haute-Savoie region. הנסיעה ארכה כשעה ושלושת רבעי. בעיקרון יש אפשרות לנסוע עם shuttle משדה התעופה (העלות היא 80-100 יורו לכרטיס הלוך וחזור). ניתן להגיע ברכבת עד לעיירה קלאוזס (Cluses), המרוחקת 30 ק"מ ומשם במיניבוס (לא נראה מומלץ). הנהג הביא אותנו ממש לכניסה של ה- UCPA. ה- UCPA היה בעבר מלון ה- Club Med והוא שופץ השנה, יש בו 162 חדרים המחולקים ב- 7 קומות, חלקם מיועדים לארבעה אנשים, חלקם לשניים וחלקם זוגיים (עם מיטה כפולה אמיתית ולא שתיים שהצמידו). בכל חדר יש מקלחת ושירותים צמודים. קבלת החדרים ביום שבת היא משעה 17:00. 

מאחר שהגענו ב- 15:00, שמנו את המזוודה בחדר מזוודות והלכנו לטיילת הסמוכה מאד ל- UCPA (מדובר בחציית כבישון וירידה של 20 מדרגות). הטיילת הזו, שנמצאת על השלג, כוללת חנויות, מסעדות, בתי קפה, ברים וסופר מרקט. בסוף הטיילת הזו (שאורכה כ- 200 מטר) יש את המעלית הראשית שמעלה לפסגת האתר, הנקראת Les Grandes Platieres ובגובה 2480 מטר מול ההר המפורסם, המונט בלנק (Mont Blanc) . לפני התחנה הראשית יש מצד שמאל גונדולה הזויה, שהיא פתוחה ועומדים בה שני אנשים עם כיוון הנסיעה והיא מעלה לכיוון שמאל של האתר, לכיוון הכפרים שמקושרים ל- Flaine. מימין אפשר לגלוש טיפה ולהגיע לגונדולה אחרת של ארבעה מקומות – Egg Gondola שלוקחת לכיוון הימני של האתר. בנוסף, יש לידה גם מעלית כיסא חדישה של 6 מקומות שלוקחת לאותו כיוון כמו הגונדולה הגדולה אך לא עד למעלה, למי שלא רוצה להתחיל מהפסגה (על האתר אני אפרט עוד בהמשך).  

אז ככה הסתובבנו לנו, קנינו בסופר מרקט באגט עמוס בגבינות בעלות של אחד יורו. קצת סיבוב בחנויות והופ השעה הייתה כמעט חמש. חזרנו ל- UCPA וקיבלנו את החדר, בקומה השביעית משקיף אל האתר. החדר ממוצע, ללא טלוויזיה, מיטה זוגית, ארון מרווח, כספת, שולחן וכסא. קיבלנו מצעים נקיים בתוך שקית, את המגבות הבאנו מהבית (ככה זה ב- UCPA). יותר מזה לא היינו צריכים. בשעה 18:00 כינסו את כל האורחים, סיפרו על ה- UCPA, על האתר, על ההדרכות והשיבוץ לקבוצות, על זמני הארוחות ואופן ההתנהלות בחדר האוכל, על ניקוי החדרים בסוף השהות וכו`. בנוסף, בכל יום בחמש אחר הצהריים יש שתייה חמה ועוגה, מותר להביא שתייה ואוכל נוסף לחדר האוכל וגם ללובי/בר. אין מה להגיד. יש יופי של אוירה והצוות של המקום סבבה, צעיר ובראש של האורחים.

קצת על חדר האוכל: השירות עצמי, בסיום הארוחה יש לפנות את השולחן והמגשים עם האוכל (כמו בקיבוץ, ממש לא רציני). בארוחת הערב יש בדרך כלל 3 סוגי מנות עיקריות בשר/דגים/עוף, עם לפחות שני סוגים של תוספות חמות, תמיד יש גבינות (לפי מיטב המסורת הצרפתית), לחמים, סלטים, קינוחים, פירות, שתייה (מים). בדרך כלל הבאנו גם בקבוקי יין מהסופר (בעלות ממוצעת של פחות מ-5 יורו ליין משובח). אחר כך כולם הולכים ללובי, שותים בבר, יש מלא סוגי משחקים (קלפים, שש בש וכו`), יש שולחן ביליארד, יש מסך עם הקרנות של סרטי סקי, מוזיקה, יציאה למרפסת (למעשנים) ואזור לריקודים.

ארוחת בוקר מתחילה בשבע ורבע והחדר אוכל פתוח רצוף עד הצהריים. יש ארבעה סוגים של דגני בוקר, לחמים, חמאות, ריבות, ארבעה סוגי מיצים (תפוזים, אשכוליות, פומלות ותפוחים), חלב חם וקר, תה, קפה, שקיות אישיות עם אבקת שוקו, וקינוחים שונים (כל פעם משהו אחר). בסביבות שמונה פותחים את עמדת הכנת הסנדוויצ'ים שכללה גבינות, נקניקים, סלט טונה, ירקות וכו`. אפשר להכין סנדוויצ'ים ולקחת איתך למסלול, ולשם כך יש אפילו שקיות נייר ושקיות ניילון (הכל מתוקתק שחבל על הזמן). דבר אחד שאני חייבת לציין זה שהצרפתים שותים קפה מקעריות מרק, לא יודעת מה הקטע הזה, אז מי שצריך את הספל קפה בבוקר שיביא איתו מהארץ או שיעשה כמונו וישתה מכוס יין. ארוחת הצהריים, בדומה לערב, כוללת 3 סוגי מנות עיקריות, עם שתי תוספות חמות לפחות, יש גבינות, לחמים, סלטים, קינוחים, מקרר עמוס בגלידות, פירות ושתייה (מים). בקיצור כיף גדול. 

לתחילת הכתבה

האתר ומסלולי הסקי

האתר Flaine נמצא במרחב הסקי Grand Massif, ובו 265 ק"מ עם סך הכל 133 מסלולים מתוכם 52 ב- Flaine. הכפרים הנוספים הם Morillon Samoëns, Sixt ו- Les Carroz והם כלולים בסקי פס. ביום ראשון בבוקר קיבלנו את הסקי פס והציוד. הציוד היה חדש ובסדר גמור (מבחינתנו). ביום הראשון אין הדרכות, אלא רק לרמת המתחילים בשעות אחר הצהריים, כך שלמעשה היה זמן לחמם מנועים ולהיזכר איך סיימנו שנה שעברה.  

עלינו על הגונדולה הגדולה שלוקחת לפסגה Les Grandes Platieres (מול ה- Mont Blanc), ומשם בחרנו במסלול הכחול הראשון שראינו ששמו בצרפת Serpentine. החיסרון בפסגה הזו היא שאם רוצים להגיע למסלולים הכחולים יש דרך לא מבוטלת מתחנת הרכבל ועד תחילת המסלול שהיא די שטוחה ואם לא לקחת מספיק תנופה בתלוליות שיש בהתחלה, סביר להניח שתאלץ להוריד רגל מהבורד ולדחוף (בפעם הראשונה זה הפתיע, אחר כך כבר הסתדרנו. ישנה אפשרות להגיע עם שתי מעליות מושב שונות ואז לחסוך את הקטע השטוח). המסלולים באתר הזה מתחילים עם שם אחד ומסתיימים בשם אחר, כאשר באמצע השם עשוי להתחלף עוד כמה פעמים, לכן אני אשתדל לציין כמה שיותר, אבל תאמינו לי שגם אני בעצמי לא עקבתי אחרי השמות.

בקיצור, התחלנו עם Serpentine שבהמשך מתפצל לארבעה מסלולים והמשכנו עם מסלול שנקרא Be Zébuth. באזור האמצע של Be Zébuth לפני שהוא הופך להיות אדום, יש אפשרות להתחבר עם מסלול נוסף שנקרא Cristal ולהגיע למרחב שניתן לגלוש בו בחופשיות, מעין מגרש משחקים. בהמשך מתחבר מסלול נוסף למרחב, ומעתה נקרא המסלול/מרחב הזה Axinite, שבסופו יש מספר מרחבי מעליות T-bars, לאלו שרוצים לעלות ולרדת במגרש משחקים (מרחב הסקי). על מנת להגיע בחזרה ל - Flaine, צריך להקיף את אחד מרחבי ה- T-bars שמוקפים בגדר ולהתחבר למסלול ירוק קצר (לרוב בשלב הזה מאיטים, או לפעמים נאלצים להיעצר בגלל עומס של אנשים באזור ובשילוב עם העיקול). המסלול הירוק נקרא Epicéa (במפה נראה שכביכול לא ניתן להתחבר אליו). לא מומלץ להמשיך עם הירוק הזה כי בקושי אפשר לזוז בו, הוא נורא שטוח, במקום זה עדיף להתחבר לאדום שנקרא Azurite שמביא חזרה ל- Flaine.

לאחר מכן עלינו בגונדולה המוזרה (שתיארתי קודם) שמביאה לאותו מרחב שבו יש את ה- T-bars (שתיארתי לעיל), ומשם גולשים לכיוון שמאל, במסלול ירוק קצרצר שנקרא Bissac ומשם לוקחים מעלית מושב חדישה שמתאימה לשישה או שמונה (לא זוכרת) והיא לוקחת רחוק לפסגה אחרת שנקראת Les Grands Vans בגובה 2204 מטר. למעשה הפסגה הזו והמסלול הינם בעלי חשיבות, מאחר והם מחברים את ארבעת העיירות הנוספות עם Flaine ובשל כך המסלול מלא. המסלול נקרא Tourmaline והוא התגלה כמסלול נחמד. בחלק הראשון שלו הוא ממש ממש רחב, לאחר מכן הוא מצטמצם, בחלקו השלישי הוא הופך להיות מעט מפותל עם עיקול מסוכן, ואחר כך ממשיך עד למטה, למרחב ה- T-bars כאשר ברוחבו הוא די צר. חייבת לציין שאין מי יודע מה נוף במסלולים ב- Flaine, אלא בעיקר מדבריות של שלג, לעומת זאת מהפסגות ניתן לראות את רכסי ההרים הבלתי סופיים.

מבחינת מזג האוויר, ביום הראשון והשני היה ממש חם. ביום שני בלילה התקרר וירד טיפה שלג וביום שלישי התקרר ונהיה מעונן (ואני שמחתי) והתחיל ערפל. החל מיום זה היה כל הזמן מעונן, בלילה ירד מעט שלג, מה שהביא איתו קצת פאודר (בעיקר בפסגות, בחלקים הנמוכים של האתר השלג היה כבד ועיסתי, אבל עדיין סביר), כך שביום רביעי היה ממש אחלה שלג למעלה ולמרות הערפל ההנאה לא נפגמה. ביום חמישי בבוקר מעט התבהר אבל בצהריים התקדר בחזרה והיה ערפל רציני, ביום שישי הערפל ואחר כך השלג התחזקו, כך שבקושי אפשר היה לראות 50-100 מטר קדימה (כמו שהמדריך אמר: השמים והאדמה נראים אותו דבר). אלה תנאים לא פשוטים, לא רואים את הדרך וצריך לשים לב לא להיאבד (מבחינתי זה היה כמו ללכת בלילה לשירותים, לא רואים את הדרך ומקווים לא להיתקע בקירות ולא לדרוך על הכלב). וכרגיל, ביום שבת, עם המזל שלנו, התחיל שלג המוני לכל דורש (כל שנה זה קורה לנו שכשאנחנו עוזבים, מתחיל הפאודר האמיתי).

היום השני התחיל בשיעור שבו ירדנו לגונדולת ה- Egg, שלוקחת לכיוון הימני של האתר, לגמרי לא האזור שהיינו בו ביום בראשון (ההרים בצד הזה מוצלים, מה ששומר על איכות שלג טובה לאורך היום) ובכלל האזור הזה היה אהוב עלי במיוחד. עלינו בגונדולת ה- Egg שמורידה בדרך לפסגה שנקראת Tete Des Lindars, ממנה יוצאים מספר מסלולים אדומים מדליקים, שאני נהניתי מהם מאד. ירדנו במסלול מפורסם ואהוב על המדריכים שנקרא Méphisto, מסלול רחב, מגוון ומאתגר, יש בו אזור עם עליה אבל אין איתה שום בעיה כי גם ככה מגיעים בספיד לא רע ועולים אותה בלי בעיה. בסופה על מנת להמשיך פונים ימינה וממשיכים עד שמתחברים עם מסלול ירוק קצרצר שמקשר עם Flaine. בחלק הראשון של ה- Méphisto היינו חורגים קצת מהמסלול בשביל קצת off piste שהיה מדהים וכיפי וגם עשינו קפיצות קטנות בשוליים.

אופציה אחרת אפשרית היא בסוף הקטע של העלייה של ה- Méphisto לפנות שמאלה, להגיע לאזור טיפה שטוח (שמאלץ להוריד את הבורד וללכת 10 צעדים) ולהתחבר למסלול כחול הנקרא Aujon שהופך לאדום שנקרא Célestine. המסלול הוא מסלול שקט מאד וצדדי (כמעט ולא ראיתי בו גולשים), מתון, אך מפותל מעט ושעובר בין עצים והוא היה עבורי ממש מסלול חוויתי ונחמד. המסלול מסתיים סמוך לגונדולת ה- Egg. אם רוצים להתחבר עם ה- Snow Park, לוקחים T-bars נוראי, ארוך ותלול (יש הרבה T-bars באתר) בדיוק מתחילת מסלול ה - Aujon. אני לא הייתי ב- snow park אבל הגבר היה, כמה פעמים, וגם שילם על זה ביוקר מספר פעמים.

מסלולים נוספים שיוצאים מנקודת היציאה של גונדולת ה- Egg הוא המסלול Lapiaz שבהמשכו הופך להיות מסלול ה- Jade זה היה המסלול הכי אהוב עלי. ביום השלישי, לאחר שירד מעט שלג בלילה, ירדנו מהגונדולה והייתה אזהרה, שהמסלול jade קפוא ומחליק. כמובן שלא רציתי להתקרב אליו, אבל כמו שאמרתי, קשה לעקוב אחרי השמות של המסלולים, בעיקר כשאין מפה לידך, וכאשר בחרנו את מסלול ה- Lapiaz, לא ידענו שהוא מתחבר והופך להיות מסלול ה- Jade. כך התחלנו את מסלול ה- Lapiaz שהיה ריק מאנשים עם שכבת פאודר דקה ונעימה. היינו ממש לבד ונהנינו מאד, עד שהגענו לסיומו והבנו שנקלענו ל- Jade וזו התחלתו. הבנו שאין מה לעשות ושנעשה אותו בזהירות ולאט. ה- Jade, התברר כמסלול תלול אבל מאתגר, רחב מאד, פשוט מעין מגלשה רחבה ותלולה. התמודדתי איתו בהצלחה רבה, מאד חידד לי את הטכניקה ושחרר קצת מהפחדים. בסיומו הוא מתחבר לאותו ירוק קצרצר שגם ה- Méphisto מתחבר אליו. בקיצור התאהבתי במסלול וכמובן שלא היה יום שלא עשינו אותו בכיף וגם די לבד (יתרון גדול). 

מסלול אדום נוסף שאהבנו מאד הוא ה-Faust. הוא יוצא מהפסגה הראשית Les Grandes Platieres. הוא מסלול די ארוך ומגוון, רחב מאד, יש הרבה מקומות לעצור בצד וליהנות מהטבע ואין צפיפות. בכלל, למרות שהיינו בתקופה של חופשה של הצרפתים רוב המסלולים היו די ריקים ובאלו שלא, לא ניתן לומר שהרגשתי בצפיפות (כולל במעליות), פרט ליום שבו התחברתי עם הכפר Samoens.

מסלול כחול אהוב נוסף הוא התפצלות מה- serpentine שנקרא Crystal, שיש בו half pipe טבעי. כמובן שהמסלול הזה נחרש גם עם הקבוצה (למדנו לעשות גלישה על הקירות) וכמובן שבאופן עצמאי. ממש כיף ולא מאיים. אחרי ה- half pipe יש את אזור מגרש המשחקים שם התאמנו על סיבובים וקפיצות.

אזור נוסף שאני חייבת לדווח עליו הוא ההתחברות לכפר Samoens. עלינו (הקבוצה) לפסגה Les Grands Vans, שהוזכרה לעיל, משם גלשנו במסלול כחול ורחב שנקרא Dolomie, אבל שהיה במצב icy נוראי במיוחד ולכן לא היה כיף גדול לגלוש אותו. המסלול הזה הוביל אותנו לעבר עמק עם מספר מעליות. גלשנו אל מעלית מושב שמעלה לפסגה שמאלית שנקראת Tete Des Saix בגובה 2120 מטר. מהפסגה הזו רואים יפה את הכפרים ונוף יפה (לנו, כאמור, היו עננים, אבל עדיין הנוף היה מרהיב, בעיקר כשהעננים היו מתחתינו. בשל העננות לא היה מומלץ להמשיך להתקדם לעבר יתר הכפרים). המשכנו מעט לגלוש, אבל לא התרחקנו. מהפסגה הזו המשכנו במסלול כחול קצרצר, נטול שם שהביא אותנו לתחילת מסלול שחור שנקרא Chamois. למעשה השחור הזה לא היה בדיוק מסלול, אלא שטח פתוח - מדרון, תלול, אבל לא ארוך, ולמרות שמצב השלג היה icy, דווקא בשחור המצב היה טוב יותר מהכחול שהיה לפניו. ירדנו אותו, היה מעולה, נהניתי מההתקדמות שלי בטכניקה ומצבירת הביטחון, והאמת שלא הרגשתי בהבדל גדול לעומת ה- Jade, אם כי כאן המסלול היה תלול יותר וחלק יותר. בסיומו של המסלול השחור מתחברים למסלול כחול, קצר ונטול שם שמוביל למעלית מושב של 2 אנשים. מכאן למעשה התחלנו לחזור לכיוון של Flaine.

המעלית הזו החזירה אותנו אל הפסגה Tete Des Saix, משם המדריך לקח אותנו למיני off piste, סמוך למסלול Silice שאליו התחברנו בסופו של דבר. בסיומו התחברנו שוב לאותו Dolomie כחול שהוריד אותנו למעלית מושב חדישה של 8 מקומות, שמחזירה לפסגת ה- Les Grands Vans. במעלית הזו היה תור ארוך של לפחות 10-15 דקות (פעם ראשונה שחיכיתי בתור משמעותי וזאת בשל היותה של המעלית נקודת חיבור עם הכפרים הסמוכים ל – flaine). מפסגת ה- Les Grands Vans חזרנו ל- Flaine, כפי שתיארתי לעיל.

חייבת לציין שההדרכות (של הגבר ושלי, בקבוצות שונות) היו מעולות וללא בעיית שפה של המדריכים (את ההדרכה של יום שבת בבוקר הפסדנו). 

לתחילת הכתבה

אפרה סקי ואטרקציות

אפרה סקי
אז כמו שציינתי, היינו במועדון שבו היו מגוון פעילויות בערבים ולא חיפשנו תוספות. עם זאת היו מספר פאבים על הטיילת שנדגמו על ידינו בשעות אחר הצהריים והיו סבבה.

אטרקציות
לא זוהו סוגי אטרקציות כגון מזחלות או מצנחי רחיפה, למרות שכנראה שיש. יש בריכת שחייה מחוממת ובית קולנוע שצמודים למועדון ה- UCPA.
הודות לחופשת בתי הספר בצרפת, היה ביום רביעי אחר הצהריים מופע של כל מדריכי הסקי שעסק באבולוציה של ספורט הסקי והסנובורד. היה מרשים עם ביצועים יפים. בערב אחר היה מופע זיקוקים, וראינו אותו ממרפסת המועדון.

טיפ קטן לנוסעים, בפסגת האתר מול ה- Mont Blanc ישבנו לאכול צהריים (סנדוויצ'ים שהכנו), ומבחינתי זה היה רגע מיוחד של חופשת חורף אמיתית. הנוף מדהים, האווירה נהדרת, מגוון שפות זרות באוויר וכולם שם מאותה סיבה... ככה יושבים בתוך הפאודר ונהנים מהקור השורר בפסגה. הכי קרוב שיש...

אז עכשיו, אחרי חופשת חורף מדהימה, אפשר לחזור ל – snowboard road (נו, הסקייטבורד החדש הזה, מכירים?) ולחכות עד החורף הבא, שיבוא עלינו לטובה וייקח אותנו לקנדה... אינשאללה. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×