קורשבל - אין סיבה לבחור אחרת!

אתר קורשבל, בלב איזור שלושת העמקי של האלפים הצרפתיים, הוא אחד האתרים הגדולים בעולם, ועם היצע הגלישה ואפשרויות בלתי נגמרות. יוצאים לחופשה משפחתית בגן העדן הקפוא הזה.
ניו יורק טיימס
|
תמונה ראשית עבור: קורשבל - אין סיבה לבחור אחרת!
© DavidAndre - Courchevel Tourisme

סקי בקורשבל – לא צריך לבחור!

משהו היה חסר. אולי זה היה הנוף, שכוסה על ידי סופה קצרה שהבטיחה כיסוי שלג טוב בכל הכיוונים. אולי אלה היו האנשים שלג האחרים בגונדולה, כיוון שלא היו כאלה. אולי זו הייתה העובדה שלו היו גבולות מסומנים וברורים של מסלולים בכל שטח השלג הענק מתחת. במקום, היתה רק קבלת פנים רחבה ופתוחה. 

בירידה במעלית Saulire, כ-900 מ` מעל אתר הסקי קורשבל, מגיע רגע בו אתה מבין מה חסר לך בנסיעה הזו ללב איזור שלושת העמקים של האלפים הצרפתיים. זה הלחץ לעשות את הבחירה הנכונה. איזה מסלול? תרגע, יש כ-580 ק"מ של מסלולים בשלושת העמקים. איפה למצוא את האיזור הסודי של האוף פיסט לגלישה? יש יותר מ- 112 קמ"ר כאלה, אדירים מכדי להיות סוד של מישהו. באיזו מעלית ניתן להתחמק מההמונים? יש יותר מ-180 מעליות ברשת שמשרתת שטח שגדול פי שלושה מכל אתר סקי בצפון אמריקה. ההמונים, מטבעם, מתפזרים. היכן לישון? עם חמישה כפרים, אין מקום אחד שהוא טוב מאחרים. הכפרים בקורשבל מופרדים בגבהים ובכלכלה, ומספקים מלון לכל טעם ותקציב. היכן לאכול? אתם צוחקים עלי. האתר הכי קרוב עם נגיסי עוף בטח נמצא בארה"ב. כאן תמצאו אוכל מעולה בין פסגות ההרים, ויש מסעדות מעולות גם בכפרים. 

לא, כשעומדים בראש כל אחת מהפסגות של קורשבל, כשאיטליה מעבר לכתף אחת ושוויץ מעבר לשניה, הרוגע שעוטף אותך הוא ההבנה שכאן אין צורך לבחור בחוכמה. האפשרויות נמצאות בכל מקום. לא הכל שווה, אבל אין את עול קבלת ההחלטה, כיוון שאופציה טובה תמיד תהיה מסביב לפינה.
זה קשור לגודלו העצום של קורשבל ואיזור שלושת העמקים, באיזור Savoie שבדרום מזרח צרפת. שלושת העמקים הם הזירה של אחת מרשתות מעליות הסקי והמסלולים הגדולות בעולם. ביום שיגרתי בקורשבל עוברים הר אחד, בדרך כלל מחליקים על נוסף, ואז מתגלגלים לתוך עמק של אחד אחר. בדרך כלל לוקח 5-6 שעות עד שמגיעים חזרה לנקודת המוצא. 

כמובן, זה הכל נתון לבחירתכם. ניתן לצאת מאחד מעשרות המלונות עם גישה למסלולים, ולגלוש מבלי לאבד קשר עיין עם המרפסת לחדר שלכם. ההרים ומערכת המעליות שתפגשו ביציאה הדלת תהיה בערך בגודל של אתר ממוצע במזרח ארה"ב. 

לתחילת הכתבה

על הכפרים של קורשבל

המגוון בקורשבל תקף לא רק למעליות ולמסלולים. אחד הדברים שמבחינים את קורשבל מאתרים אחרים הוא העובדה שבנו בו את הכפרים בגבהים שונים, במישורים מהממים. הכפרים נקראים לפי גובהם במטרים, ולכל אחד מאפיינים שונים. קצב החיים הופך להיות מהיר יותר ככל שעולים בגובה.
קורשבל 1300 שידוע גם כ- Le Praz הוא קטן ושקט, ומושך משפחות רבות. בקורשבל 1650 יש יותר חנויות, בארים, ומגוון גדול יותר של מלונות טובים, שמתאימים למשפחות קטנות ולזוגות מהמעמד הבינוני. בקצה הספקטרום, מכל בחינה, נמצא קורשבל 1850, מובלעת מעוצבת, עטופת עץ של חנויות יקרות, מסעדות יוקרה, ומקומות בילוי שיקיים. 

בכל זאת, בכל גובה – במלון משפחתי פשוט בקורשבל 1300, או בבקתת סקי יוקרתית עם 10 סוויטות בקורשבל 1850 – ניתן לקפוץ על גונדולה שמשרתת את כל המסלולים ואיזורי הגלישה. הכפרים גם מחוברים באמצעות כביש, ומערכת אוטובוסים. הכל מחובר ונפרד באותו זמן, ממטיילים מוגבלי תקציב לסלבריטאים אירופאים, למרות שלנסות לשמור על מסגרת תקציבית זה לא קל, כיוון שמחירי רוב השירותים הם גבוהים. זה במיוחד נכון בקורשבל 1850, המכה של חוג הסילון הפריסאי, שטס ישירות לשדה תעופה קטן למטוסים פרטיים בכפר סמוך. הם נמשכים לספא, לרחובות הצרים שמציע חווית קניות אקסלוסיבית באוירת העולם הישן. 

כמו ש- Eric Tournier, אחד מבעלי המלונות והמסעדות הידועים בקורשבל אמר: "תראה לי מקום נוסף בעולם, שמתחרה באתרי הסקי שלנו בגודל ובמגוון, שיש לו היצע אוכל כמו במסעדות שלנו, וכמות מלונות האיכות הפרטיים. אין כזה מקום". ומר טורנייר בכלל לא הזכיר את חיי הלילה והמועדונים שנמשכים כאן עד השעות הקטנות. למעשה, זה היה קהל הלילה שהפך את החופשה שלי כאן למהנה במיוחד בחורף שעבר. לא שרקדתי איתם, פשוט בזמן שהם ישנו בבוקר למחרת – אני החלקתי. בניגוד לרוב אתרי הסקי האמריקניים, שנוטים להיות למשכימי קום, הגולשים והסנובורדיסטים של האלפים הצרפתים נוטים לצאת אל המסלולים רק בסביבות שעה 11:00. אישתי, שלושת ילדי ואני הרגשנו מוזר לצאת מהמלון כבר ב- 08:30, כשרוב הגולשים האחרים במלון עוד היו עסוקים בעיתון הבוקר או בארוחת בוקר דשנה. אבל היתרון היה בולט – יכולנו לגלוש לכל מקום ללא הפרעה. 

לתחילת הכתבה

גלישה משפחתית באתר

יש כל כך הרבה אפשרויות, שהיה ברור לנו שנזדקק למדריך גלישה בתוך מדריך ביום הראשון. אישתי ובן ה-6 שלי נשארו קרובים למלון שלנו בקרושבל 2650, Hotel Portetta, בו יש מרפסת שמש נהדרת בסמוך למסלולים מתונים יחסית. אני, עם שתי בנותי בנות העשרה, לקחנו את המסלול הקצת יותר הרפתקני, ויצאנו עם Philippe Mugnier, שחיי בקורשבל כל חייו, והוא מדריך סקי וחבר במועצת העיר. מונייר לא בזבז זמן ולקח אותנו לפסגה הכי גבוהה שמשקיפה על עמק קורשבל. המשמעות הייתה נסיעה בחמש מעליות, עם ירידות מהירות בין לבין, אבל השלג על מסלולים כמוAiguille du Fruit ו- Vizelle היה פאודר רך ונוח. יותר חשוב, היה החופש לגלוש על רוב המסלולים, שהם יותר כמו קוי מתאר בשדות שלג, יותר מאשר נתיבים בין עצים, חבלים, או צוקים. 

אני לא יודע מה היה יותר מרגש – החופש, התנאים, או שזה נראה כאילו האנשים הערים היחידים על השלג – אבל טסנו ממעלית למעלית. ברגע שהגענו לפסגה, הפננו את גבנו לקורשבל, והחלקנו דרך פאודר עמוק על הכפר Méribel, בו נערכה ב-1992 תחרות הסקי האלפיני לנשים. עצרנו בדרך לארוחה קלה של בשר מיובש והגבינה המקומית, Beaufort. הקפה היה מעולה ויכולנו להשאר כאן עוד זמן רב, אבל מונייר הציע שנתקדם, והמשכנו מעל פסגה נוספת, לתוך העמק הבא. 

עוד ממערב נמצאים הכפרים Val Thorens ו-Les Menuires, שהם נקודות התחלה מצויינות לסקי אוף פיסט ו- backcountry, למרות ששוב מומלץ להעזר במדריך מקומי, בגלל סכנת מפולות. בסופו של דבר לקחנו את עצמנו חזרה לקורשבל, ועצרנו ליד מנחת מסוקים בתחילת ה- Suisses trail, שם הורדנו את המגלשיים מחוץ ל- Le Cap Horn, מסעדה גדולה בסגנון בקתת סקי, עם מרפסת שמש ענקית, שולחנות מכוסים מפות לבנות, מלצרים בטוקסידו, ומוסיקה מלווה. 

בשלושת העמקים אין קפיטריות באמצע הגובה, כמו שמקובל באתרים אמריקניים. אין מקום לעצור לקצת אוכל מהיר. האוכל המהיר כאן הוא קרפ ביתי עם מילוי לפי בחירה. יש צורך להזמין מקום מראש לצהריים, שזה קצת מטרד, אבל כשיושבים לאכול במסעדה כמו זו, זה נראה שווה את זה. בופה פירות הים היה מגוון, טרי וטוב, סטייק הטרטר מעולה ומתובל באופן מיוחד, והקינוחים כל-כך עשירים, שאחריהם סקי רציני היה בלתי אפשרי. בחזרה בחוץ, עשינו את מעט המטרים שנותרו באיטיות ובשמחה והצטרפנו לאישתי ולבן שנהנו מיום סקי נפלא משלהם. 

הימים הקרובים היו דומים פחות או יותר, והקדשנו קצת יותר זמן לכפרים עצמם. למדנו לזהות קבוצות מדריכים שיורדים ממשמרת, ולעקוב אחריהם למסעדות. היה גם זמן לעשות sledding, במסלול מיוחד באורך של כ-2.5 ק"מ שיורד מקורשבל 1850 לקורשבל 1550. ככל שחלפו הימים חלפה הבהלה למהירות, והתחלנו לתהות, מה יודעים כל המגולשים האחרים שמבלים את זמנם במרפסות השמש ובבטלה, שאנחנו לא? בלי שום לחץ, עשינו החלטה: את הבקרים עדיין הקדשנו לסקי – מישהו היה חייב לנצל את השלג הנהדר הזה – אבל אחר הצהריים היו למרפסות השמש. או הפוך. למה לבחור? 

לתחילת הכתבה

הכתבה פורסמה לראשונה באתר הניו יורק טיימס

יעדי הכתבה

סגור
×