קיצור תולדות הסנובורד

מה זה סנובורדינג? מהיכן צמח הטירוף לענף הספורט הזה ומי הראשון שהמציא אותו? כל מה שרציתם לדעת על סנובורדינג בכתבה שלפניכם.
שי גיטרמן - מגזין אדרנלין,
|
תמונה ראשית עבור: קיצור תולדות הסנובורד

"סקי זה אמנות. סנובורד זה אופנה!" משפט זה תוכלו לשמוע מדי פעם מפיהם של גולשי סקי גאים באתרי סקי רבים בעולם. הגישה המזלזלת במקצת בענף הסנובורד קיימת כמעט בכל שנות פעילותו של הענף. גולשי הסנובורד נחשבו במשך שנים לאנרכיסטים ומחוללי צרות ולכן לא נתקבלו בשמחה ברוב אתרי הסקי. באתרים מסוימים הם לא הורשו להיכנס בכלל, או שהוקצה להם אזור ספציפי בהר. לאחרונה אנו עדים לתפנית והענף זוכה להתיחסות והערכה כספורט לכל דבר. כדי להבין קצת מה עבר על הענף עלינו להתחקות אחר ניצניו, 75 שנה אחורה.

מה זה סנובורד:
סנובורד הוא למעשה גלשן לשלג, ארוך פי שנים מקרש סקייטבורד ממוצע וגם רחב ממנו פי 1.5. המבנה שלו מעניק לו אפשרות החלקה על קרח בלי לשקוע. כמו אחיו הגדול, ענף הסקי, גם הסנובורד נחשב כספורט חורף אך מבחינת סגנון וביצועים הוא שואב את עיקר השראתו מתחום הסקייטבורד וקצת מהגלישה. רוב גולשי הסנובורד בעבר וגם בהווה היו או שהינם עדין רוכבי סקייטבורד מעולים. הם לקחו את תרגילי הסקייטבורד מהרחוב ואת הרמפות לשלג. אפשר לראות אותם מחליקים על מעקות, מחליקים על שולחנות, מבצעים קפיצות ותרגילי סקייטבורד שונים עם הסנובורד וכמובן גולשים על Half-Pipe משלג, שהוא העתק דומה לאלו שהסקייטרים נוסעים עליהם כבר שנים רבות. הסנובורד, למרות היותו חלק מתרבות ספורט החורף, היה ותמיד יהיה יותר חלק מתרבות האקסטרים.

איך הומצא הסנובורד והאנשים שמאחורי ההמצאה:
קשה לומר מי באמת התחיל עם הסנובורד. זה לא יהיה הוגן להצביע על אדם ספציפי, מפני שמאז ומעולם אנשים, ובמיוחד ילדים, לקחו חתיכות קרטון או שקיות והחליקו על גבעות והרים מושלגים. כן אפשר להצביע על דמויות מפתח, שבזכותן הענף התפתח וגדל למה שהוא היום.

אחד הראשונים היה ג`אק ברוצ`ט, שב-1929 החליט לחתוך פלטת עץ שהזכירה בצורתה מזחלה, וחיבר אליה את רגליו על ידי פיסות בד ורתמות סוסים. 30 שנה עוברות עד שמתחילה התקדמות רצינית יותר בענף. ב-1965 שרמן פופן, כימאי במקצועו, המציא ופיתח את אב הטיפוס המסחרי הראשון של הסנובורד, שנקרא "סנארפר" ("Snurfer” אישתו המציאה את השם...). הסנארפר היה בנוי משני מגלשי סקי, שחוברו במקביל על ידי חבל שנקשר לחרטום (ה-Nose), ובמרכז הודבק משטח מחוספס למניעת החלקת הרגליים. כך השליטה היתה בדומה לגלישת סקי- במקביל, אך ללא יכולת להפריד את המגלשיים. את הסנארפר הראשון בנה פופר בתור משחק לבתו, אשר גררה אחריה את כל חברותיה שהתלהבו מהרעיון עד שפופן החליט לרשום את הפטנט על שמו. במהלך שנת 1966 הוא מכר מעבר לחצי מיליון יחידות!

למרות הצלחתו של הסנארפר ולמרות התחרויות המקומיות שפופן ארגן, הוא עדין נחשב לצעצוע נחמד שקונים לילדים לשם בידור. ב-1969, דמיטריך מילוביץ` התחיל את המהפכה בעיצוב הסנובורד. לאחר שבקולג` הוא גלש על שולחנות הקפיטריה ובמדרונות שבסביבת הקולג` הוא פיתח סנובורד על ידי שילוב בין צורת גלשני הגלים ושיטת מגלשי הסקי. ב-1972 הוא פתח את חברת הסנובורד הראשונה שנקראה "ווינטרסטיק" (WinterStick) והמשיך לפתח ולשכלל את הסנובורדים. בשנים אלו התחיל הספורט לחלחל למודעות הציבור. כתבות וראיונות נערכו עם דמיטריך בעיתונים מפורסמים כמו: “Powder” ,"PlayBoy” ו-“NewsWeek”. למרות שדמיטריך החליט לפרוש מסצינת הסנובורד ב-1980, הוא נחשב לאחד החלוצים החשובים בענף.

את לפיד מהפכת הסנובורד קיבל לידיו ג`ייק בארטון (Burton) המפורסם. ג`ייק היה גולש סקי מושבע, שלאחר תאונת דרכים קשה לא היה מסוגל עוד להשתתף יותר בתחרויות מקצועיות. הוריו לא הרשו לו לצאת לגלוש בים (ולא קנו לו גלשן) וכתוצאה מכך (בלית ברירה) הפך לגולש "סנארפר" נלהב. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה ב-1977 הוא עבר לגור בוורמונט כדי להרוויח כמה גרושים על ידי בניית סנארפרים, ותוך כדי כך הוא אפילו פיתח כמה דגמים משלו שאיתם השתתף בתחרויות שפופן ארגן. באחת התחרויות, הפתיע בארטון את שאר המתחרים על ידי זכיה במקום הראשון בעזרת אחד הדגמים שבנה בעצמו. הסיבה לזכיה היתה טמונה בפיתוח חדשני, שמאז הפך לאביזר קבוע- הביינדינג (Binding) אשר הצמידו את רגלי הגולש לקרש בעזרת רצועות גמישות. שיטת הביינדינג הגדילה את יכולת השליטה בקרש ונתנה עוד דחיפה רצינית לענף.

באותן שנים במקביל לבארטון החל טום סימס, בעל חברת סקייטבורדים ידועה (Sims), לפתח סנובורדים משלו. האובססיה של סימס לסקייטבורד הניעה אותו בצעירותו לצאת לשלג עם קרשי סקייטבורד, שאליהם הדביק שטיח מלמעלה ופיסת אלומיניום מלמטה וגלש את המורדות שסביב ביתו. בעזרת חברו ושותפו צ`אק ברפוט הוא התחיל לייצר סנובורדים "אמיתיים" (בשנת 1977), כאשר ברפוט היה זה שבנה את הקרשים עצמם ויותר מאוחר נפרד מבארטון כדי לנסות להקים חברה משלו, אך זו כשלה לעמוד בקצב של חבריו (בארטון וסימס), שהפכו עם הזמן ליצרני ענק.

ב-1980 הציג בארטון לראשונה סנובורדים, שהיו מבוססים על P-tex (החומר ממנו עשויים מגלשי הסקי). כלומר, הוא הפך את הקרשים לחזקים וגמישים יותר (למרות שאומרים שהחברה של דמיטריך – ווינטרסטיק - השתמשה ב-P-tex כבר ב-1974). באותה שנה חתם סימס חוזה עם חברת Vision, שהיתה חברת סקייטבורד גדולה ובעלת משאבים (כיום קצת פחות). חוזה זה הציל את סימס מפשיטת רגל והעמיד אותו בכבוד לצד בארטון בשוק הסנובורד. כמעט בכל ענף ספורט, ואפשר לומר אפילו שבכל ענף בחיים, התחרויות הם הזרז שעוזר להתפתחות הספורט. החדרת מוטיבציה בספורטאים להשתפר ולהתאמן מגדילה את מודעות הציבור ותורמת לחשיפה ולצמיחה של הענף.

השלב שבו ה"צעצוע" הופך לספורט לגיטימי:
ב-1982 התקיימה לראשונה במדינת וורמונט (ליד וודסטוק) אליפות ארה"ב בסנובורד באתר שנקרא “Suicide Six". מטרת התחרות היתה לשרוד ירידת קמיקזה תלולה. תחרות זו פתחה גל תחרויות בכל העולם, כשנקודת הציון החשובה ביותר היתה ב-1994 (אז הוחלט להכליל את הסנובורד באולימפיאדות החורף). אכן, באולימפיאדת 1998 שהתקיימה בנאגאנו שביפן, התחרו הגולשים בתחרות סלאלום ענק ובחצי צינור (Half Pipe). סוף סוף גולשי הסנובורד קיבלו הכרה עולמית (ומדליות). האתר בוורמונט נחשב לאתר החלוצי משום שהתקיימו בו תחרויות רבות בתחילת הדרך וגם משום שב-1986 נפתח שם בית הספר הראשון לסנובורד (בארה"ב).

במשך כל שנות ה-80 התפתח הענף בצורה מהירה ביותר והדבר התבטא בשני כיוונים: 1. הדפסת מגזינים חדשים (1985– המגזין הראשון שהתעסק אך ורק בסנובורד). 2. התפתחות טכנית (1986– הוספת ה"סכינים", מסגרת ברזל מסביב לדופן התחתונה של הקרש לשם ביצוע סיבובים חדים, על ידי "חיתוך" השלג). אמנם נראה כי הספורט התפתח בצורה יפה ומהירה, אך המציאות היתה קצת יותר מתסכלת לגולשים חדורי המוטיבציה. אפילו ב-1985, כשהספורט היה כבר מוכר ואלפי גולשים התעסקו בו, רק 39 אתרי סקי מתוך ה-600 שהיו פתוחים באותה תקופה בארה"ב הרשו לגולשים לגלוש על ההר. בעלי אתרי הסקי טענו כי הסיבה טמונה בבעיות ביטוח, אך כבר ב-1977 דמיטריך מילקוביץ` הנ"ל המציא אישור בכתב מחברת ביטוח גדולה, שאיששה את חשדותיהם של רוב גולשי הסנובורד. האישור הראה כי הגולשים היו מכוסים תחת ביטוח הסקי הרגיל שהיה לכל אתר.

הסיבה לאפלייה היתה פשוט מסיבות סטיגמה. רבים מגולשי הסנובורד באו מעולם הגלישה והסקייטבורד והיו בדרך כלל נערים מתבגרים, שנראו לרוב גולשי הסקי כפאנקיסטים עושי צרות. אמנם חלק מהסטיגמות היו נכונות מפני שהקונספט של הספורט הוא ספורט רדיקלי פורץ גבולות, שאליו נמשכים אנשים ללא גבולות, אך כמו כל סטיגמה היא נדבקת לקהילה שלמה בגלל מיעוט בולט. לקהילת הסקי השמרנית יחסית היה קשה (ועדין קשה) לקבל את האורחים החדשים על ההר. דווקא הפריצה הגדולה והמהירה של הספורט גרמה לרבים לחשוב שמדובר רק באופנה או בשיגעון חולף, שיעלם ברגע שימצא שיגעון חדש...

טוב, בינתיים לא נמצא שיגעון חדש והסנובורד הפך לאחד מענפי הספורט החורפיים הגדולים ביותר. הדבר מתבטא בכמות הכספים שמושקעים בספורט ומספר החברות הרבות הקשורות לענף. רבות מהחברות הללו הגיעו מתחומי עיסוק שונים (או בעצם לא כל-כך שונים) כמו הגלישה והסקייטבורד. בינהן: Santa-Cruz או Ocean Pacifict. הסטטיסטיקות מראות כי גולשי הסנובורד תופסים כ-25% מכלל העוסקים בספורט חורף, ומספרם בארה"ב בלבד נאמד בשנת 2000 על 7.2 מיליון גולשים!

לסיכום: ענף הסנובורד הושפע רבות מענפי גלישת הגלים והסקייטבורד בתחילת דרכו. השילוב בין הסנובורד לגלישת גלים כל כך התאים עד שב-1991 התקיימה תחרות משולבת. בתחרות התחרו מספר רב של מקצועני גלישת גלים וסנובורד ביחד, פעם בים ופעם בשלג. המנצח בתחרות היה דווקא גולש הגלים Gary Elkerton. הדבר הוכיח שיותר קל ללמוד לגלוש על סנובורד מאשר לגלוש בים... כיום הענף ממשיך בדרכו ומקיים סבבי תחרויות עולמיות, מפיק מגזינים, סרטים, אופנה ואורח חיים. לא משנה לאיזה אתר תגיעו, סביר להניח שתמצאו שכ-50% מהגולשים יחזיקו בידיהם את קרש הסנובורד הארוך, שמזכיר בצורתו סקייטבורד מגודל. הם ינעלו מגפיים "בומבסטיים", שמזכירים מגפי אסטרונאוט וילבשו את הבגדים הכי צעקניים שהיו בחנות.ברבים מהאתרים תמצאו "סנו-פארק", שזהו אזור המיועד בעיקר לסנובורד ובו בנויות מקפצות ורמפות שונות לקפיצות מטורפות.

אפשר אולי לומר כי הסנובורד הפך באמת לסמל אופנתי, כמו רבים מענפי ספורט האקסטרים, אך הדבר אינו מוריד מערכו של הספורט אפילו במעט. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהשליטה על הספורט לא תעבור לשליטת חברות ענק, שלא באמת מענין אותן קידום הספורט עצמו אלא פשוט רוצים נתח מהרווחים.

יעדי הכתבה

סגור
0
×